הכתיבה על עצמות התקיימה בעיקר בזמן שושלת שאנג שבה התקיימה מסורת שלמה ומערכת
אמונות העוסקת בחיזוי ,יעוץ , והכוונה של הרוחות העליונות הכתיבה נעשתה בדרך כלל על גבי
שריון צב או חיה אחרת ובחירת השריון הנכון מתוך כמה , היה מבשר שפע והצלחה או כישלון ביחס
לשאלה שנשאלה. הסמלים נחרטו על גבי השריון ונתנו תשובה לשאלה שנשאלה בכל תחום אפשרי.
שיטה זו התקיימה עד שנת 1899 לפני הספירה ( שושלת צינג).  בהמשך תקופת השושלת הזו החלו
לכתוב על כלי ברונזה ופעמונים שהם ביטוי לעוצמה במסורת הסינית . הנושאים היו תיאורי מלחמות ,
חוזים , חקלאות והיסטוריה שיא הביטוי היה ציור וכתיבה על כלי קיבול גדולים מברונזה מעוטרים
במסכות דרקונים , ירח ושמש.

בזמן שושלת צין   ,( 200 לפני הספירה) החלו לאחד את הכתב לפורמט קבוע ואנכי . בזמן זה נקבעו
גם כללי הכתיבה שהם משמאל לימין ומלמעלה למטה .למרות השלטון הקצר של השושלת , תקופה
זו חשובה ביותר להתפתחות הקליגרפיה בשל הכללים והסדר של הכתיבה . סגנון הכתיבה נקרא
כתב החותמות הגדול או הקטן . הכתיבה נעשתה על עץ , בד או נחרטה על אבנים , לוחות ואבני גייד
. סגנון הכתיבה הזה משמש עד היום לחריטה בחותמות אבן. סגנון הכתיבה הזה נקרא זואן שו

בזמן שושלת חאן  206 לפני עד 220 אחרי הספירה) ,החלו לכתוב כיתובים אישיים ולהעתיק כתבי
קודש כאי צינג , וטאו דה צינג של לאו דזה . בתקופת שושלת חאן החלה פריחה של אמנות
הקליגרפיה אשר השאירה חותמה במספר גדול של קליגרפים משפיעים וחשובים אף שרבים
וחשובים מהם אינם ידועים בשמם בגלל שלא נהגו לכתוב את שמם על היצירות בתקופה זו נקבעו
שמונה סגנונות כתיבה אשר שימשו למבחני פקידות בחצר הקיסרות .הסגנון החשוב ביותר נקרא לי
שו שכן הוא מובנה , פשוט ,אלגנטי מעוצב ויפה . הכתב הזה נקרא גם כתב הפקידים שכן הוא מרובע
ופחוס ועד היום נחשב לפופולארי בסין . אמני קליגרפיה סינים עכשוויים מתמחים בו כאבן יסוד
לכתיבתם
כתב זה מבטא משמעת עצמית , שמירה על כללית נוקשים , שליטה בקשר מוח יד מכחול , דיוק ומתן
משקל שווה לסימניות.

המאסטרים החשובים בתקופת שושלת האן התמחו בעיקר בסגנון ה- Zhuang Shu  כתב החותמות
ובסגנון החשוב Li Shu   , ביניהם Zhang zhi , zhong yao , tsui xi , tsui yuan הוא זה אשר החל לפתח
סגנון כתיבה חופשי . זהו כתב רץ , חופשי ומהיר שבו גודל הסימניות והפרטים מאבד ממשמעותו
ומה שמוביל הוא הלך הרוח של האמן . בסגנון זה מבטא האמן שליטה , עניין , זרימה , יציאה מתוך
הגבולות אל מרחב פתוח של ביטוי .
סגנון הכתב הרץ והחופשי הוציא את הקליגרפיה הסינית מתוך התבנית הברורה של הכללים והחוקים
הנוקשים , מתוך הצורך לבטא סדר מאורגן אל ביטוי שהוא יותר אומנותי , תקיף ונסוג , רך וקשה ,
משחק משתנה בפרופורציות , ביטוי שהוא יותר רגשי במהותו .
סגנון הכתב Tsao shu נקרא באנגלית Grass script

Zhong yao לעומתו פיתח את סגנון ה-  Kai shu שסגנונו מובנה , אחיד , שומר על כללי הכתיבה
בקליגרפיה הסינית . אחידותו וצורת כתיבתו הפכה אותו לסגנון פרקטי המביע את מוסכמות הכתיבה
ולכן הוא שימש ומשמש עד היום למודעות , עיתונים , ולימוד בבתי ספר

בזמן שושלת ג'ין jin  המערבית (265-616) Jin המזרחית (317-420) מספר קליגרפיה חשובים
שהתמחו בסגנון כתיבה זורם ורץ  xing shu . ההבדל בינו לבין הסגנון החופשי הוא שהכתב הרץ
משמר את מבנה הסימניות ואת הסדר והארגון בתוך תבניות וגדלים קבועים , שלא כמו הסגנון
החופשי אשר מוותר על הכללים האלו . הכתב הזורם הוא יפה ואסתטי ונכתב בצורה מאורגנת
ומסודרת , מהיר , חצי מחובר . סגנון זה משמש היום כסגנון כתיבה עיקרי בסין .
שלושת הקליגרפים הסיניים החשובים בתקופה הזו הם wei heng  שכתב ספר תיאוריה חשוב בשם
כללים לארבעת סגנונות הכתיבה , ביתו  madam weis  נחשבת לאישה הקליגרפית החשובה ביותר ,
גם בגלל שהיא הוציאה ספר הדרכה ליציבה , כתיבה וסגנון , עודדה את השימוש במכחול , נייר ודיו
והיתה מורתו של מלך הקליגרפיה Wang his chihs    אמן שהתמחה בכל סגנונות הכתיבה הסיניים
והביא את סגנון  Xing Shu  לשלמות .

בזמן השושלות הצפונית והדרומית (386-589) הודגש הביטוי האומנותי של הקליגרפיה הסינית .
זו תקופה שבה סין  התפצלה לשתי מדינות , דרומית וצפונית . למרות התסיסה הפוליטית קליגרפים
הצליחו להגיע לדרגות גבוהות של ביטוי אומנותי על עבודות נייר ודרך בהאיי שהיא כתיבה על לוחות
אבן ומונומנטים . בתקופה זו התמסדו הכללים ועוצבו עקרונות שמלווים אותנו עד היום כגון , כתב
בולט , מלכותי , תקיף . כתב טקסי ורוחש כבוד , כתב זורם אשר מאפשר למכחול את מרחב הביטוי .
משיכות מכחול דקות . מודעות מלאה ליציבה , עידוד הרוח הקשבה והתבוננות. כל אלה יאפשרו גם
למתבונן ביצירה להרגיש את הלך הרוח של האמן ודרך הביטוי המודעת שלו , דבר שיאפשר
התמזגות של האמן עם העבודה והתמזגות של הצופה עם היצירה  בזמן שלטון שושלת טאנג החלו
להיפתח מוסדות מאורגנים ללימודי קליגרפיה . הקיסר העריץ את וואנג צי שי
שעבודותיו היוו מודל לחיקוי בתקופהזו . תקופת טאנג היוותה פריחה באומנות הקליגרפיה הסינית ,
השירה , פואמות , ציורי נוף ומוסיקה .
אחד האמנים החשובים בתקופה הזו הוא Zhang shui    שבכל פעם שהי משתכר היה נתקף השראה .
כינויו היה זאנג המשוגע בשל הסגנון החופשי Tsao shu מלא ההשראה והעוצמה Zhang shui  נחשב
למלך סגנון ה- Tsao shu

אמן חשוב נוסף הוא Yen jen Ching  שהיה תלמידו של Zhang shui

לשני האמנים הללו עבודות מרהיבות , עוצמתיות , עם משיכות מכחול המבטאות תנועה ,חופש,
השראה , עומק , עניין , זרימה משתנה , יציאה מתוך גבולות , דימיון , יצירתיות .
בתקופת שושלת סונג (960-1179) חלה הרעה מסוימת במעמד הקליגרפיה הסינית בזמן מלוכתו של
מלך סונג הראשון . בעיקר בגלל בעיות פוליטיות רבות ומלחמות . במשך הזמן ועם התחלפות
הקיסרים השתפר המצב והחלה פריחה מחודשת בתחום הקליגרפיה הסינית , השירה והציור.
בזמן שושלת סונג פרח הקונפוציוניזם ותמך בערכי העבר והמסורת של ההיסטוריה הסינית.
ארבעת קליגרפים חשובים    TsaiHsiang , su shu , Huang ting jian , Mi fu  כולם היו תלמידיו
של Yen jen ching    ( העבודה הכחולה ) .
קיסר שושלת סונג Huei Zong    יצר סגנון חדש שמאופיין בחדות , דיוק ועוצמה ייחודית . הכתב הוא
דק עם סיומות המאופיינות במנך מכחול או בסיום חד . דרך סגנון כתיבה זה ניתן להבין את הקשר
בין אומנות הקליגרפיה לאומנות החרב.

בתקופת שושלת סונג חלה בסך הכל נסיגה מסוימת בתחום הקליגרפיה , נסיגה שהמשיכה גם
לתקופת שושלת יואן , שבה חיו שני קליגרפים חשובים Xien yu su    ו- Zao Meng fu  שניהם
התמקדו בפיתוח סגנון קליגרפיה אישי .

תקופת שושלת מינג (1368-1644) .לא הצטיינה גם היא בפריחה שאופיינה בזמן שושלת טאנג . גם
זו נחשבת תקופה שלא הטביעה את חותמה בעבודות יוצאות דופן וישנה גם ביקורת רבה על
הרשלנות והביקורתיות הרבה כלפי הקליגרפיה באותה תקופה , יש הטוענים בשל המוצא המנוגולי
של הקיסרות ץ יחד עם זאת עדיין יצרו מספר קליגרפים אף שלא הטביעו את חותמם , מלבד בסגנון
האישי .  Wang so ren שהיה  אחד הפילוסופים החשובים של הניאו קונפוציוניזם . Dong Chi Tsun  
היה קליגרף וגם צייר והיה אהוד על חצר הקיסרות . הוא התמחה בחיקוי של סגנונות חופשיים
Tsao shu  .

בתקופת שושלת צינג (1644-1911) החל משבר רוחני ותרבותי בשל איסור קיסרי להביע דיעה
פוליטית ובכלל זה כתיבת מילים שמשמעותן עלולה להוות איום על המשטר הקיסרי . התוצאה היתה
הפסקה של פעילויות ובתי ספר לקליגרפיה . אלו שבכל זאת רצו לעסוק בכך נאלצו לחקות מאסטרים
מוקדמים ועבודות מפורסמות נשתמרו הרבה עבודות מזמנים אלו מכל הסגנונות .
אמנים בולטים Zhao Chih chian  שעסק בהתמרת סגנון חריטה לקליגרפית נייר , Wu Tsun Shuo  
צייר וקליגרף